האדם ובעלי החיים

פעילות עבור כיתות א'-ג'

קונספציה לשיעורים

להביא כלב או חתול לכתה, שמעלים את העניין וההקשבה. לדבר על התנהגות, ליצור הזדהות עם בעל החי.

• מדוע לדעתכם, אנחנו בכלל דואגים לבעלי החיים?
  
• מי אוהב חתולים ומי אוהב כלבים?
  
• מי לא אוהב חתולים ומי לא אוהב כלבים?
  
• מי חושב שמותר לבעוט בחתולים ובכלבים מסכנים שאין להם בית?
  
• איך אנחנו יכולים לעזור להם?
  
• מדוע אסור לקחת גורים קטנים מאמא חתולה?
  
• מדוע אסור לזרוק גורים שנולדו לכלבה החמודה שלנו לרחוב?
  
• מי חושב שמפני שהחתולים והכלבים לא יודעים לדבר בשפת בני האדם זה סימן שאין להם רגשות?
  

סיפור

אמא חתולה גרה בשכונה שלנו, יום אחד נולדו לה שישה גורים קטנים וחמודים. 2 ג'ינג'ים, 2 שחורים ו- 2 אפורים.
אמא חתולה מצאה מקום מסתור מאחורי המכולת בין שיחים, ושם גידלה בשקט ובביטחון את הגורים המתוקים שלה. הניקה אותם, ליקקה את הפרווה שלהם וניקתה את האוזניים הקטנות והחמודות שלהם ממש כמו אמא בן אדם.
כשהחתולים רק נולדו, הם היו צמודים לאמא במשך כל הזמן. אבל כעבור שלושה שבועות, כאשר העיניים שלהם נפקחו והם למדו כבר ללכת, הם היו מתרחקים מאמא ומשחקים להם. אמא חתולה לימדה אותם להיות זהירים ולהסתתר כאשר הם רואים סכנה, כמו כלב או בני אדם, ובכל פעם שאמא היתה יוצאת להביא לקטנטנים אוכל היא היתה מזהירה אותם – שבו בשקט בשקט, אל תסתובבו ואל תרעישו, כדי שאף אחד, אבל אף אחד, לא ימצא אתכם.
החתלתולים הקטנים היו מאוד ממושמעים, וצייתו לאמא. ואז, יום אחד, בצהרים, כאשר הילדים חזרו מבית הספר זה קרה. לפני שהילדים עלו הביתה הם שיחקו קצת במגרש שמאחורי המכולת בכדור. הכדור התגלגל ואדם, אחד הילדים, רץ אחריו כדי להביא אותו בחזרה. כאשר הגיע אדם אל הכדור, הוא ראה זוג עיניים מסתכלות עליו. "חתולים מתוקים, בואו תראו" כל הילדים עזבו את המשחק, ורצו למחבוא לראות את המתוקים הקטנים. "פוי, יש פה חתול שחור", צעקה רותם, "בואו ניקח אותו ונזרוק אותו לפח".
הילדים תפסו בכח את החתלתול השחור, ורצו איתו הרחק משם ליד השדה שבשכונה. בשדה חפרו גומה קטנה, הניחו בה את החתול והחלו לזרוק עליו אבנים. החתלתול הקטן פחד, כאב לו, האבנים פצעו אותו והוא חשב לעצמו 'מה, מפני שאני שחור וקטן וחלש ככה הילדים מתנהגים אלי...' הילדים סוף-סוף הלכו, והחתלתול נשאר לו לבד, הוא התחיל לבכות ולקרוא לאמא.
בינתיים, חזרה אמא חתולה למחבוא, וראתה שאחד התינוקות שלה איננו. אוי, כמה דאגה אמא חתולה וכמה חיפשה את התינוק שלה, אבל הוא היה רחוק, ואמא חתולה לא ידעה איפה למצוא אותו. הגיע הערב, ואחריו הלילה, והחתלתול הקטן לא ידע לאן ללכת, הוא גם היה פצוע והיה לו קר, והוא בכה עד שנרדם. גם למחרת אמא חתולה לא מצאה את החתלתול שלה, והיתה מאוד עצובה.
החתלתול, שהיה רעב מאוד התחיל שוב לבכות, ולקרוא לאמא, ומחשבות של יאוש עברו במוחו 'בטח כבר לעולם לא אמצא את אמא, ובטח הפצע שלי לעולם לא יבריא והסוף שלי יהיה רע ומר'.
אחרי הצהריים טלי ואבא שלה יצאו לטייל עם הכלב חץ, הם הלכו לכיוון אותו השדה. פתאום, חץ התחיל למשוך את טלי בחוזקה. "חץ מה קרה לך, מה פתאום אתה מושך אותי, אתה יודע שאני לא יכולה ככה ללכת איתך" אמרה לו טלי ונגררה אחריו. "אבא, אבא, יש כאן חתלתול מסכן עם פצע גדול בראש" אבא התקרב, "מסכן" אמר אבא. "בבקשה בו ניח אותו ונ טפל בו אחרת הוא ימות" ביקשה טלי. אבא חשב לרגע, הסתכל על חץ, הסתכל על טלי, הסתכל על החתלתול, והופ, הרים אותו ועטף אותו במעיל הגדול שלו.
החתלתול מצא לו בית חדש שגרים בו אבא, אמא, טלי וחץ ועכשיו גם הוא, אפילו שם יש לו, צ'סטר החתול. הסוף של הסיפור הזה נגמר טוב. אבל תחשבו לעצמכם כמה פעמים, כאשר לוקחים חתולים קטנים מאמא חתולה, אין להם מזל כמו שהיה לצ'סטר, והם פשוט מתים ברחוב מרעב, מצמא ומקור.