א)אלרגיות

גורמי האלרגיה העיקריים הם פרעושים, עקיצות חרקים שונים, מזון, עודף חלבון בתזונה וכימיקלים שונים (בעיקר צבעים ומדללים). להתקף האלרגי סימפטומים שונים. האופייניים ביותר הם גירוד קשה או קל, התנפחות (בצקת) של הפנים והצוואר, קשיי נשימה בדרגות חומרה שונות, הקאות, תפיחויות עגולות רכות על העור ובמקרים קשים גם הלם ואובדן הכרה. במקרה של היתקלות באחד מהסימפטומים הנ"ל יש לפנות לוטרינר.

ב) בליעת גופים זרים

כלבים בולעים כמעט הכל, משקיות ניילון וספוגים עד אבנים וצעצועי פלסטיק שונים ומשונים. התופעה שכיחה בעיקר אצל כלבים צעירים וגורים. הסכנה שבבליעה היא סתימת מעיים, שאם אינה מאובחנת בזמן יכולה לגרום למות הכלב. הסימנים לסתימת מעיים הם: בטן נפוחה, קשה וכואבת, הקאות תכופות, הפסקת אכילה, חוסר יכולת לעשות צרכים וחום גבוה. יש להביא את הכלב לוטרינר ללא עיכוב.

ג) גרב

השם גרב מופיע כבר בתנ"ך. הכוונה לנגיעות של העור בקרציונים מסוג דמודקס או סקביאס. הקשה מביניהם הוא הדמודקס: הקרציונים חופרים תעלות בשכבה התת-עורית ומטילים בהן אלפי ומיליוני ביצים. מן הביצים בוקעים קרציונים חדשים וחוזר חלילה. סימנים: העור מתקרח ומתעבה, מאדים תחילה והופך אפור ומחוספס בהמשך. הטיפול קשה , ממושך ולעיתים מאכזב ולכן יש לגלות סבלנות רבה. הדמקוקס אינו מדבק לבני אדם.

ד) דלקות מעיים

מחלות מעיים שכיחות בעיקר בקיץ ונובעות בעיקר מאכילת מזון לא טרי ושתיית מים מזוהמים. חשוב להקפיד שהכלב יאכל מזון טרי, נקי ובריא וישתה מים נקיים, טריים וצוננים במקצת. סימנים: הקאות, שלשולים, כאבי בטן וחום.

ה) התייבשות

זוהי אחת הסכנות הגדולות ביותר לכלבים ובעיקר לגורים ולכלבים זעירים. שלשול והקאות המופיעים אצל גור או כלב צעיר גורמים להתייבשות קשה תוך מספר שעות העלולה להגיע אף למוות. אין להשאיר את הכלב ללא מים נקיים ואין בשום אופן להשאיר כלב בתוך מכונית סגורה בשמש אפילו לזמן קצר. יש להשקות כלבים משלשלים ומקיאים אפילו נגד רצונם, ובמקרה הצורך לקחת לוטרינר למתן עירוי.

ו) וירוסים

יצורים זעירים אלו, הנראים רק דרך מיקרוסקופ אלקטרוני, אחראים למחלות הנפוצות והקשות ביותר בכלבים ( כלבת, כלבלבת, פרוו ועוד). אין תרופות יעילות לטיפול בוירוסים, ולכן יש לחסן בזמן את הכלב.

ז) טפילים פנימיים

הטיפילים הפנימיים העיקריים הם תולעי מעיים. בקיץ שכיחה בעיקר התולעת "דיפילידיום קנינום" ממשפחת השרשורים. תולעת שטוחה זו עלולה להגיע לאורך של מספר מטרים במעי הכלב. היא אינה עוברת לבני אדם. אצל גורים היא גורמת לבעיות עיכול, לפיגור בהתפתחות, לאנמיה ואף למוות. התולעים מורידות את היכולת החיסונית של הגור הצעיר וחושפות אותו למחלות. גורם עיקרי בהדבקה הוא הפרעוש, המשמש כפונדקאי ביניים של השרשור, ומכיל בתוכו את אחת מהצורות העובריות שלו. הכלב, המוטרד מעקיצת הפרעוש מלקק את מקום העקיצה, בולע את הפרעוש שמכיל את עובר התולעת והעובר מתפתח לתולעת בתוך מעי הכלב. השרשור מפרה את עצמו ובאין טיפול מתאים התולעים מתרבות במעי כלב במהירות רבה. יש לטפל באופן תקופתי בתרופות מתאימות, המשמידות את התולעים.

ח) נשירה

נשירה היא תופעה מחלתית רק אם היא מלווה בהתקרחות. הנשירה אצל כלבים היא בדרך כלל תופעה טבעית ואף חיובית. אם הנשירה מלווה בקרחות על פני העור היא קשורה במחלת עור כל שהיא, הוטרינר יאבחן את המחלה ויטפל בהתאם.

ט) פרעושים

מה כבר לא נאמר ונכתב על הפרעושים? הם פרים ורבים ומצפצפים על חומרי ההדברה החדשים בהם אנו משתמשים. הם מהווים לכלב ולבעליו מטרד קשה, פוגעים באיכות חייהם וגורמים לסבל ומחלות. במחקר שנערך לא מכבר הוברר כי הכלב בדרך כלל אינו "תופס" את הפרעושים בחוץ אלא בבית. הפרעוש שוכן בבית, מטיל את ביציו לאלפים ורבבות בשטיחים, בכורסאות ובמיטות, מן הביצה מתפתח זחל הניזון משאריות אורגניות המצויות בשפע בבית ולאחר זמן לא ארוך הוא הופך לפרעוש בוגר וקופץ בחדווה על הכלב הבוגר.

י) פטריות

השכיחה ביותר היא הפטרייה הנקראת "מיקרוספורום קאניס". היא גורמת בכלבים לקרחות עגולות ורדרדות מתפשטות. פטרייה זו מופיעה גם אצל חתולים ובני אדם אך למרות שכמעט אינה מדבקת מהכלב לאדם, קל מאוד להידבק מחתולים. יחסית זוהי פטרייה שקל להיפטר ממנה בעזרת הטיפול המתאים.

יא) קוצים

כלבים יכולים להידקר מקוצים שונים - קקטוס, ורדים וכו' אך הקוץ המטריד מכולם הוא שיבולת השועל. לקוץ מבנה מיוחד המאפשר לו להתקדם בשיער הכלב עד שהוא מגיע למבוי סתום כמו תעלת האוזן או בין אצבעות הרגליים ומתחפר פנימה לתוך הרקמה. כלבים בעלי שער ארוך פגיעים יותר מאחרים. אם כלבכם מתחיל פתאום לטלטל את ראשו בעצבנות ואינו נרגע , או מפריש מוגלה מבין אצבעותיו קרוב לודאי ששיבולת השועל חדרה לגופו ויש לקחת אותו לטיפול וטרינרי.

יב) שברים, נקעים ופריקות

שברים הם בדרך כלל תוצאה של פגיעת מכונית או חבלה חמורה אחרת. פריקות ונקעים יכולים לנבוע מתנועה בלתי זהירה. כעזרה ראשונה במקרה של פריקה או שבר יש לקבע את הרגל הפגועה בעזרת תחבושת אלסטית (לא יותר מדי הדוקה). הוטרינר יצלם את הגפה הפגועה ויחליט על הדרך הטובה ביותר לריפוי: ניתוח מסמור, גבס או סד.